על קצה המזלג, מצוינות - דנה סאיג

על קצה המזלג - מצוינות

M.BA דנה סאיג,  יועצת עסקית ומאמנת

 

הכתבה הופיעה במסגרת המקומון מיתוס

כדי שנוכל להיות מצוינים, רצוי תחילה שנעמוד על ההבדל בין מצוינות לבין הצטיינות.

מצטיין הוא אדם אשר ביצועיו בתחום מסוים עולים על ביצועיי האחרים באותו התחום. המושג הצטיינות מתייחס לתחרות, לדירוג השוואתי. ללא מספר שתיים, אין מספר אחד ואין הצטיינות. הצטיינות מעודדת את האדם להגדיל את מעמדו והישגיו ביחס לאחרים. המדידה היא כלפי חוץ, לעומת האחר. מצוינות לעומת זאת היא של האדם ביחס לעצמו. אדם שפועל במצוינות יעשה את המיטב שביכולתו. רק האדם עצמו יכול לומר האם הוא מצוין או לא משום שהמדידה היא פנימית, האם אני השגתי את המיטב שאני יכולה? (בניגוד למצטיין שמשיג את המיטב ביחס לאחרים).

 

אז מה אנחנו רוצים להיות מצטיינים או מצוינים? בהצטיינות ישנם כמה בעיות: המדידה היא נקודתית, אדם יכול להיות מצטיין בנק' זמן ומדידה ספציפית ובפעם הבאה, למרות ששיפר את הישגיו, לא להיות מצטיין רק בגלל שהגיע מישהו יותר טוב. בנוסף, הצטיינות מונעת מכוח חיזוקים חיצוניים – פרסים, תעודות, כבוד, הוקרה ועוד. ברגע שייעלמו החיזוקים החיצוניים הנ"ל תעלם גם המוטיבציה להצטיין. במצוינות הכוח המניע הוא פנימי – תחושת ההישג, ההנאה שבתהליך הם שגורמים לאדם להמשיך ולפעול במצוינות. בעיה נוספת היא שבהצטיינות נמדדת התוצאה הסופית, אין משקל לדרך ולתהליך אלא רק ל"תחנה הסופית", כך שבעצם מצטיין יכול להיות גם זה שרימה או עשה "קיצורי דרך".

 

אז בכל זאת מה עדיף להיות מצוין או מצטיין? כנראה שלכל אחד מאתנו יש את העדפה שלו. בסך הכול כחברה, אנו זקוקים למצטיינים על מנת שירימו את הרף כל פעם מחדש וימשכו את החברה כולה כלפי מעלה. אנו זקוקים למצוינים כדי שהחברה כולה תהיה טובה וחזקה יותר. כך שכמו תמיד, יש מקום לכולם.

 

ישנם כמה דרכים בהם ניתן לפעול על מנת להיות מצוינים. הפעם אני רוצה לדבר על הגישה הסינגפורית. באופן פרדוקסלי כאשר סינגפור קיבלה את עצמאותה לפני כ-40 שנה, היא בחרה את ישראל כ"מודל לחיקוי" למדינה שהצליחה בגלל הדמיון בין המדינות (קטנות, מוקפות אויבים, דלות משאבי טבע ועוד). כיום, סינגפור שעברה ממדינת פשע לאימפריה כלכלית, בהחלט יכולה לשמש לנו כמודל לחיקוי.

 

מודל המצוינות של סינגפור מדבר על שילוב של 3 ערכים או "תרבויות": תרבות היוזמה והיצירתיות – לדוגמה, הם מאתגרים את התלמידים למצוא מספר דרכים שונות כדי לפתור כל בעיה המוצגת בפניהם. בדרך זו הם פותחים את המחשבה לאפשרויות ולהזדמנויות שונות.

 

תרבות המשמעת – על מנת שכל היצירתיות והיוזמות לא יתפזרו ויהפכו לבלאגן אחד גדול הם מלמדים את הילדים משמעת (תארו לעצמכם אומה שלמה שכל אחד "לוקח יוזמה" ופועל יצירתית וכל זה ללא סדר, ארגון ומשמעת....) המשמעת מאפשרת לכל היצירתיות והיוזמה להיכנס לתהליך ולהגיע לידי תוצאות. התרבות השלישית היא זאת שמאפשרת להם לדעת מתי להיות יוזמים ומתי להקשיב לכללים – תרבות האחריות. המילה המדויקת שבה הם משתמשים היא ACCOUNTABILITY – שהמשמעות שלה עולה מעבר ללקיחת אחריות, אולם אין לה תרגום בשפה העברית. כאשר אדם יודע להיות יצירתי ויוזם מצד אחד, אך גם יודע להישמע לכללים כשצריך והוא בוחר את הצד הנכון בכל שלב ובכל סיטואציה, מתוך לקיחת אחריות במובן הרחב ביותר של המילה, הסיכוי שלו להגיע למצוינות, הוא הגבוה ביותר. זוהי הדרך בה עלינו לפעול אם אנחנו רוצים להיות במצוינות ואם אנחנו רוצים לחנך את ילדינו להיות גם הם במצוינות.

 

אם יש לכם שאלות נוספות לגבי מצוינות, אתם מוזמנים לפנות אלינו באמצעות הצור קשר באתר.

 יעל שפירא

052-528-3130

דנה סאיג

טל' 054-238-0280

ענת צויק

טל' 054-330-2334

 

עקבו אחרינו

  • Facebook App Icon

© כל הזכויות שמורות ל- "לצמוח מעבר למסגרת". ט.ל.ח